שבוע האופנה לגברים בפריז נחתם אמש (א') עם המותג הברלינאי GmbH של צמד המעצבים בנג'מין אלכסנדר האסבי וסרהאט איסיק. כפי שהימרנו בשבוע שעבר, השניים הקדישו את התצוגה למאבק הפלסטיני בימים אלו, תוך שהם קוראים להפסקת אש, החזרת החטופים, הפסקת הכיבוש ושחרור פלסטין. מאז ה-7 באוקטובר הפך השיח ברשתות החברתיות של המותג וחשבונם הפרטי של שני המעצבים לפעיל מאוד להפסקת המלחמה, לרבות קריאה לצאת להפגנות נגד ישראל ואיסוף תרומות לילדי עזה. אמש הם הדגימו את המעורבות החברתית שלהם בקולקציה עשירה באלמנטים פלסטינים וכאלה המסמלים "לוחמי חופש".
תחת התמה Untitled Nations הציגו השניים חולצה עם הדפס של מטה האו"ם, ז'קטים שנוצרו מבדי כאפייה באדום-לבן ושחור-לבן, הדפס של חצי אבטיח המסמל את דגל פלסטין, ודוגמנים שפניהם כוסו בכאפייה. חלק ממערכות הלבוש כרעו תחת סימבוליות רבה, כמו דוגמן שצעד כשפניו כוסו בבד לבן למעט העיניים, לבוש ז'קט שחור חתוך בצורה גיאומטרית באזור הבטן, אשר אולי מסמן את הדרישה מעצורים להרים את החולצה מעלה כדי לבדוק האם הם נושאים על גופם חגורות נפץ, כפי שהדגים כבר ב-2003 האמן הפלסטיני שאריף וואקד, בעבודת הווידאו Chic Point.
מהצד השני, היה זה מעצב האופנה הישראלי הד מיינר, שוויתר העונה על תצוגת מסלול לטובת פרזנטציה לעיתונאים וקניינים. מיינר, מבכירי מעצבי הגברים בישראל, כתב בהודעה לתקשורת כי המלחמה בישראל החלה כשעבד על הקולקציה. "זה שינה הכל", מסר. הוא בחר להציג את הקולקציה באמצעות סרטון וידיאו, מראית עין של נורמליות בתקופה כזו, ובאוסף שהציג הוא שב אל פריטים קלאסיים במלתחה הגברית תוך שהוא מטעין אותם בשאלות חדשות, כמו מהו ז'קט גברי קלאסי? מהי חולצה מכופתרת? וכו' - עדות כי בזמנים לא יציבים, אנשים מבקשים לחזור אל המקום הבטוח.
בכלל, היה זה שבוע של ניגודים. מאבק בין קולקציות צבעוניות וצעקניות, כמו אלו האפוקליפטיות של ריק אוונס והבלגי וולטר ון בירנדונק, האוסף הגדול והצבעוני של אוליבייה רוסטאן בבלמן או הכובעים האובר-דרמטיים של Bluemarble. מנגד, אפשר היה לראות שפה רכה ופיוטית בקולקציות של דיר, דריס ון נוטן, הרמס ואחרים, אשר הדגישו ארכיטיפים גבריים, כפי שאלה בלטו לאורך השבוע שעבר בשבוע הגברים במילאנו. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת לקראת קולקציות סתיו-חורף 2024-5.
לואי ויטון מציגים: פריז, טקסס
שבוע האופנה לגברים נפתח זו העונה השניה עם פארל וויליאמס בלואי ויטון, שמלבד שורה ארוכה של מפורסמים בשורה הראשונה, הציג קולקציה החוזרת אל ההיסטוריה האמריקנית והעמים הילידיים של המדינה, וכללה ארכיטיפים גבריים של אמריקנה גברית, כמו מכנסי ג'ינס רקומים בגזרה רחבה, חולצות רקומות וחליפות עור מקושטות פאצ'ים. לפעמים זה הרגיש כמו טיול במדבריות אריזונה או ביקור על סט סרטו האחרון של סקורסזה, "רוצחי פרח הירח". "אנחנו מבטאים את עצמנו ממקום של אהבה וללא שיפוטיות", הסביר וויליאמס. "בניסיון לספר את הסיפור שלך ולספר את הסיפור של האנשים שלך בכנות ובאהבה". בדומה לשיתוף הפעולה הנוכחי של ראלף לורן עם אומנים משבט הנוואחו - גם בוויטון יצרו אביזרים עם אמנים משני שבטים ילידיים, דקוטה ולקוטה, שכללו ציורי יד ורקמות פרחי מדבר יפהפיות על תיק הספידי הידוע של המותג.
ריק אוונס פותח את הבית והלב
את תצוגת האופנה שלו העונה בחר המעצב ריק אוונס להציג בביתו הצחור ורחב הידיים שברובע ה-7 בפריז, בניגוד לחלל התעשייתי שבקומת המרתף של מוזיאון "פאלה דה טוקיו" בו הוא מציג בקביעות. הבית הזה היה לכאורה פעם משרד של המפלגה הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן. אוונס פתח את דלתות ביתו לציון 25 שנות עשייה, שהחלו בדירתו ההיא, צעד שמבקש להביע אמון במי שמלווים אותו לאורך הדרך ו"בזמנים הברבריים שבהם אנו חיים", אולי התייחסות מרומזת בהצהרה שפרסם, ביחס למלחמה שבין ישראל לחמאס. בסרטונם שפורסמו ברשתות החברתיות ניתן היה לראות את בת זוגו ושותפתו העסקית, מישל לאמי, מבשלת לאורחים חביתה מקושקשת, בזמן שהיא משתפת ברשתות החברתיות 'לוקים' מהתצוגה לצד קריאות לשחרור פלסטין.
פורטוויל, עיר קטנה באמצע הדרך בין לוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, העיר בה גדל אוונס, היא גם שמה של הקולקציה החדשה. בהודעה לעיתונות סיפר כי ילדותו שם עברה תחת עין שיפוטית של החברה, והקולקציה היא דרכו להביע תמיכה באנשים שבחרו ללכת מחוץ לתלם. הוא עושה זאת בשפה אמנותית וגותית המזוהה עם עיצוביו, ובשיתופי פעולה מרהיבים, כמו מגפיים מנופחים מגומי בשיתוף פעולה עם המותג הלונדוני STRAYTUKAY, ז'קטים ומכנסיים עשויים מצמיגי אופניים ממוחזרים על ידי מתיס די מג'יו - חבר בקהילת ה-BDSM הפריזאית - חליפות סרוגות עשויות קשמיר וסיבי אלפקה, ג'ינסים מבדים יפנים, וצלליות גרוטסקיות ובלתי אנושיות "בתגובה להתנהגויות אנושיות מאכזבות ביותר, שעוד נהיה עדים להן במהלך חיינו", כותב אוונס, "מלווה בתקווה אוטופית נצחית ליצירת מקום טוב יותר".
הוט קוטור בדיור
ימים ספורים לפני פתיחת שבוע ההוט קוטור לנשים, חשף מעצב האופנה קים ג'ונס את האוסף המלא הראשון של קו אופנת העילית לגברים של דיור. כלומר, הוט קוטור לגברים, מגמה בתולית שראינו בעונות הקודמות אצל המעצבים אלי סאאב ותום בראון. הקולקציה העדינה של ג'ונס עוצבה בהשראת המלתחה האישית של רקדן הבלט האגדי רודולף נורייב, שהיה ידוע באוסף כפתנים, קימונו וצעיפים יקרים שנהנה ללבוש. אלו גם הופיעו בתצוגה, כמו גלימה בצבע שנהב עם רקמת כסף מפוארת, או קימונו צבעוני מבד ברוקד. דימויים אלה, סיפר ג'ונס, ראה בצילומים של דודו, רקדן בלט לשעבר בבלט המלכותי בלונדון, שלימים הפך לצלם שתיעד רבות את נורייב.
אהבה עצמית ב-EGONlab
דוגמנים שגופם אופר בעדינות במראה של חולצה קצרה שעליה הודבקו טיקטים של בית האופנה Egonlab עם הכיתוב "100% אנושי", היו מהדימויים הוויראלים של השבוע ברשתות החברתיות. האם הבחירה לשאת על הגוף טיקט בלבד מעמידה את הדוגמן עצמו כמוצר? או את המותג בלבד כסחורה נחשקת? "לאוסף הזה חשיבות עבורנו, שכן הוא מתעמק במפגשים המרתקים שבין מציאות וחלומות", הסבירו המעצבים פלורנטין גלמרק וקווין נומפיקס בחשבון האינסטגרם של המותג את הקולקציה, שזכתה לשם הפיוטי: Only Lovers Left Alive.
בראיון לאתר Vogue הוסיפו השניים כי הקולקציה - שהציגה פריטי לבוש מעוותים כמו ז'קטים עם שרוולים רחבים ומותניים צרים מאוד לצד חולצות שהורכבו ממטפחות שנתלו על צווארוני מתכת מעוגלים - היא ביקורת על רשתות חברתיות והפגיעה שלהן באנשים צעירים. "שעות ארוכות מול מסכים מאלצות את הדור הצעיר להשתמש יותר ויותר בפילטרים, שכופה עליהם מודל יופי חדש שיכול להוות מקור לדיכאון עבור אנשים רבים", אמר נומפיקס. מסיבה זו הם שיתפו העונה פעולה עם ארגון Psycom המתמקד בטיפול באנשים עם בעיות נפשיות ושולחים מסר לעולם: "נסו ללמוד לאהוב את עצמכם לפני שתנסו להתאים לסטנדרטים אחרים של יופי".
מפורסמות וגופיות שקופות ב-AMI
לא מעט מפורסמות צעדו בתצוגת הגברים (והנשים) של מותג האופנה AMI בעיצוב אלכסנדר מטיוסי. חנוטות במעילים וחליפות אלגנטיות בצבעוניות חורפית, על המסלול הופיעו השחקנית דיאן קרוגר, הדוגמנית לטיסיה קסטה והמוזיקאית לו דואיון, בתם של השחקנית והזמרת המנוחה ג'יין בירקין ובמאי הקולנוע ז'אק דואיון. על אף שהתצוגה נעלה את יומו השלישי של שבוע האופנה לגברים בשעת ערב מאוחרת, הרעיון מאחורי התצוגה היה ליצור אווירה של שעת בוקר מוקדמת בעיר, בה דמויות שונות, גברים ונשים, יוצאים מהבית אל יום העבודה. זה הסביר את הבחירות הפרקטיות של הקולקציה, לרוב חליפות מכנסיים לצד שילובים רשמיים פחות, כמו גופיות שקופות לגברים ושמלות ערב לנשים שנלבשו עם מעיל צמר ארוך מעל, עבור אלו ששבו בשעת בוקר מוקדמת ממסיבה.
משבר גיל החמישים אצל יוז'י יאממוטו
בעוד ב- AMI צעדו מפורסמות על המסלול, המעצב הוותיק יוז'י יאממוטו, שחגג לאחרונה 80, הצעיד שורה של גברים מפורסמים מעולמות התרבות, כולם בני חמישים ומעלה, ביניהם המלחין והמוזיקאי האוסטרלי וורן אליס (שחבר בלהקת "הזרעים הרעים" המלווה את ניק קייב), השחקן האמריקני נורמן רידוס, ובמאי הקולנוע הגרמני וים ונדרס, שבשנת 1989 יצר את הסרט התעודי Notebook on Cities and Clothes על עבודתו של המעצב. עיצוביו הסמי-מחויטים על גבול הנונשלנטים של יאממוטו כללו מעילים וחליפות עם כיתובי משפטים רקומים וגדילי חוטים שהעניקו לעיצוביו מראה פרום.
עור חשוף וסריגים צבעוניים בלואווה
לקולקציית סתיו-חורף 2024 של המותג הספרדי לואווה, בחר מעצב האופנה ג'ונתן אנדרסון לשתף פעולה עם האמן האמריקאי ריצ'רד הוקינס, שציוריו הצבעוניים, עשויים שכבות על שכבות, שואבים השראה מתרבות הפופ, תולדות האמנות ומעולמות הפורנו. ציוריו הגדולים נתלו בחלל בו נערכה התצוגה, ופרשנויות טקסטיליות הופיעו על פריטים בקולקציה, כמו שמלת סריג באורך מקסי, שנראתה יותר כמו שטיח טפסטרי, ועל פריטים לבישים יותר דוגמת מכנסיים בגזרה ישרה וסריג קפוטשון. אל מול הצבעוניות המונוכרומטית שראינו לאורך השבוע, זו היתה קולקציה סופר צבעונית וסקסית, עם הרבה עור חשוף ואלמנטים פיסוליים שאנדרסון נוהג להציג בלואווה ולמותג הנושא את שמו, כמו חולצה בצבע מנטה שגולגלה מטה עד קו המותניים ונראתה כמו חגורת אובי רחבה, ומשחקי סטיילינג מרהיבים, כמו שכבות של חולצות ומכנסיים צבעוניים שנראו כאילו הסתבכו זה בזו, כאילו נשלפו יחד ממכונת הכביסה.